לאחרונה פונים אלי זוגות על סף פרידה, כי הם כבר לא מסוגלים להכיל את הפערים ביניהם. אני רוצה להגיד על זה משהו חשוב:
פערים דתיים, פערים בחינוך הילדים, פערים בהתנהלות כלכלית – כל אלו הם אף פעם לא הנושא.
כולנו מכירים זוגות שמנהלים זוגיות והורות מצוינת למרות שיש ביניהם פערים רציניים. ואנחנו מכירים גם זוגות שהשקפות העולם ואורח החיים שלהם מאד דומים, ובכל זאת קשה להם להסתדר ובטח לאהוב.
האמת היא שהרבה זוגות מתחילים בנקודת מוצא דומה, ועם הזמן אחד מבני הזוג או שניהם עוברים שינויים. בעולם שלנו אנשים עוברים הרבה גלגולי חיים בגלגול אחד. אם פעם זוג היה מגיע מרקעים דומים ובונה לעצמו חיים יציבים עד מאה ועשרים, היום נדיר למצוא זוגות כאלו. אנשים עושים שינוי במקומות עבודה או בעיסוק כמה פעמים, עוברים מעיר לקיבוץ או להפך, משנים סגנון לבוש ואורח חיים. אפשר לומר שהיום הדבר הקבוע הוא ההשתנות.
ברור שכל שינוי משפיע על הזוגיות, והוא עלול לפרק אותה לגמרי או לפרק חלקים ממנה כדי שהיא תיבנה מחדש. בכל מקרה אין כלל שמראה שבני זוג עם תפיסות עולם דומות מאושרים יותר. למעשה מה שמשפיע על הזוגיות הוא לא השינוי עצמו, אלא היכולת של בני הזוג להיות יחד בתוך השינוי. וזה בכלל לא קל. שינויים זה דבר מפחיד וכואב, לפעמים הם כרוכים בגילויים כואבים, לפעמים הם דורשים מהצד השני לוותר על משהו שהיה לו עד עכשיו.
בתקופה שבה הכל התפרק לי, באופן טבעי גם הזוגיות שלי התפרקה. לקח לי זמן להבין שמה שעזר לנו להיות יחד בתוך תקופת השינויים, היה תודעה של "להתפרק בלי לפרק". לתת לכל החלקים שהחזיקו אותנו – את כל אחד מאיתנו ואת הזוגיות שלנו – להתפרק לגורמים. להסתכל על כל גורם ועל כל חלק, לנתח אותו ולהיפרד ממנו או לבחור בו מחדש. וכל זה בלי לפרק את מה שכבר יש לנו – את הזוגיות, את אורח החיים שלנו.
בסופו של דבר לא מעט חלקים באמת התפרקו. נפרדנו מחלקים של ריצוי והסתרות קטנטנות. נפרדנו מהקשרים חברתיים ודתיים מסוימים, נפרדנו מהצורך להיות מיוחדים. והזוגיות שלנו דווקא התחזקה מאד כתוצאה מהפערים בינינו והשינויים שעברנו. ההסכמה להתפרק בלי לפרק עזרה לנו לגלות את עצמנו במקומות שלפני כן לא העזנו, וממילא אם אני מכירה את אהובי טוב יותר והוא מכיר אותי טוב יותר, אז עם כל השינויים והפערים אנחנו רק אוהבים יותר.
