אחד הדברים המסוכנים ביותר למערכות יחסים – תאמינו או לא – הוא תקינות פוליטית. מה שנקרא p.c.
אנחנו חיים בעידן בו הזהירות מדכאת את האותנטיות, הידיעה הפנימית מופקעת לטובת "מה שנכון" ואפילו האהבה צריכה לעמוד בסטנדרטים חיצוניים.
רוצים דוגמה?
משפיענית רשת פרסמה סטורי עם תמונה של אחד הבנים שלה וכתבה "אין, אין, אין על (שם הילד)". בתגובה מישהי כתבה לה שכשהיא קוראת את זה היא לא יכולה שלא לחשוב על האחים שלו. אם האחים שומעים את אמא מאוהבת בבן שלה, הם בטח ירגישו שהם פחות אהובים ממנו. בעיניי זה מטורף איך הפחד יכול לסרס את האהבה הטבעית המתפרצת. אם הורים אמורים להשתיק את הרגשות החמים כלפי הילדים שלהם, כי אין לדעת מי ייעלב מזה, אנחנו בבעיה רצינית.
אני כמובן חושבת שכשילד שומע את אמא שלו עפה על אח שלו, הוא חווה אמא אוהבת ויכול להאמין לאפשרות שגם אותו היא אוהבת ככה. זה גם מאפשר לו לאהוב ככה בעצמו. ובמקום זה אנחנו מטפחים יחסים שההימנעות והזהירות בהם גדולות, ואלו בדיוק הדברים שלא מאפשרים קרבה, אינטימיות וביטחון. כשמישהו הולך על ביצים לידך – אין סיכוי שלא תרגישי בזה ותתכווצי.
הליכה על ביצים היא מיומנות שאנשים משכללים היום מאד. פחד של רופאים מתביעה, פחד של מורים מהבעת דעה, פחד של מנהלות להשעות ילד אלים כי ההורים שלו יהפכו את בית הספר, פחד של אנשים להביע דעה פוליטית במקום העבודה. ויותר מהכל המיומנות הזאת הרסנית כשהיא נכנסת לתוך הבית. בני זוג מפחדים להישען ולהזדקק אחד לשנייה כי זה לא שוויוני, הורים מפחדים להגיד לילד שהוא פחות מוכשר בתחום מסוים כי זה עלול לסרס אותו, או מפחדים לדרוש מהילדים מאמץ כי זה עלול לשרוט אותם.
אהבה זו פעולה של הלב והרבה פעמים היא כרוכה בכאב. אם תגידי לילד שלך משהו אמיתי שאולי לא יהיה לו נעים לשמוע – זה כנראה יכאב לשניכם. גם אם תגידי לו משהו נעים ומלא אהבה והוא יתעלם או יקטין – זה יכאב. אבל אם לא תגידי לו את הלב והאמונות שלך תתפתח ביניכם הימנעות ומרחק. זה אולי לא יהיה כואב עכשיו אבל כשתגלי שהילדים שלך לא משתפים אותך במה שחשוב להם, זה יהיה כואב מאד.
ככה תקינות פוליטית מחריבה מערכות יחסים. ככה אגב היא גם מחריבה את החברה שלנו, אבל זה אולי לפוסט אחר.
