"בואו ננמיך ציפיות" זה מסר מאד רווח היום. ננמיך ציפיות מבן הזוג, שלא לומר מזוגיות. ננמיך ציפיות מהילדים, מההורים שלנו, מעצמנו. מותר להיכשל, מותר לי לזייף, כולנו אנושיים ומרחב הטעות הוא אינסופי.
זה כל כך חשוב וכל כך מרפא. רבים מאיתנו גדלו עם הידיעה שטעות שווה כישלון וכישלון הוא לא אופציה, בטח לא למי שרוצה לקבל אהבה פשוטה. אם כששכחתי להביא מהמכולת את מה שביקשו ממני הרגשתי שאני לא ראויה לאהבה, או כשהבאתי הביתה ציון לא מספיק גבוה חוויתי דחיה – ככל הנראה הפנמתי שאני מאכזבת ושלאכזב זה מסוכן. הרעיון של לבוא לעולם עם פחות ציפיות ועם יותר ציפייה למה שיקרה בפתיחות ובסקרנות, הוא רעיון מרפא לילדים המאכזבים שמסתובבים בתוכנו. ההסכמה לטעות היא הדרך הטובה ביותר להשתפר ולהתקדם, ואת זה דור ההורים שלנו לא תמיד הבין. זה מצוין וחשוב ללמד את עצמנו ואת ילדינו שלא תמיד נקבל מה שנרצה, ושלא תמיד אחרים יעשו מה שאנחנו רוצים שיעשו.
אבל הרבה פעמים הרעיון הזה גולש ללבוא בכלל בלי ציפיות לחיים, ובעומק יש פה וויתור על חיים מלאי עומק וחיות. אני רואה את זה הרבה אצל הורים שלא דורשים מהילדים שלהם ובעצם פוגעים בהם. ילד שלא דורשים ממנו התמודדויות שמותאמות לו (להתמיד בחוג עוד כמה פגישות לפני שמחליטים לפרוש, לעשות שיעורי בית גם כשלא בא לו וכו') עלול להפוך לילד דורשני שמתקשה להסתגל למציאות מורכבת. גם מעצמנו ראוי שנדרוש להיות תמיד יותר טובים, לעבוד למען המטרות שלנו, להתגמש למען האהובים שלנו.
מה עם ציפיות בזוגיות? כל כך הרבה פחד יש מציפיות מבן הזוג, שבעומק יושב שם הפחד לקבל ממנו דחיה או לדחות אותו אם הציפיה תיתקל באכזבה. הפחד הזה הוא הדבר הכי יקר שיש בזוגיות, זה הפחד העמוק לאבד אותה ולהרגיש לבד. הפחד הזה הוא מה שמחייה את הזוגיות, ואם יש לי ציפיה לזוגיות מדהימה ומרפאת (ויש לי!) אני לא מתכוונת להתעלם מהפחד הזה ולספר לעצמי שציפיות זה הרסני.
אני מצפה מהחיים שלי להיות הכי טובים שיש. אני לא מצפה מאף אחד – אפילו לא מאלוהים – לדאוג שהציפיות האלו יתגשמו. אני עובדת כדי שהציפיות שלי יתגשמו בכל רגע, ואני מרגישה שאלוהים מברך אותי שם ונותן לי יד. אני מצפה מהחיים שיהיו כאלו גם עבור האיש והילדים שלי, ואני מתכוונת לעשות כל מה שאני יכולה כדי שכך יקרה. מה שאני יכולה זה ליצור בחיים שלי מערכות יחסים מרפאות, לא לוותר על מתנת הפגיעות, לתת מקום לפחד שלי להידחות, להתאכזב ולאכזב. אני לא מוותרת על אף התמודדות בדרך לחיים של ריפוי ואהבה אינסופיים, ואני בטח לא מוותרת על הגדילה המרגשת שמגיעה בעקבות ההתמודדויות האלו. ואני מצפה גם מבן הזוג שלי להיות השותף שלי במסע הגשמת הציפיות מהחיים. כל כך הרבה שנים הנמכתי ציפיות והסתפקתי בפירורי אהבה, ותאמינו לי זה לא הוביל אף אחד מאיתנו למקום טוב. במקום להנמיך אני מגביהה – אני נותנת את כל מה שיש לי כדי ליצור זוגיות עמוקה עם התחייבות פנימית לצמוח יחד גם כשכואב.
וכן, המשפט הידוע "כשאין ציפיות אין אכזבות" הוא גם נכון. אבל מי אמר שאסור להתאכזב? מי שעובד קשה למען הציפיות הגבוהות שלו יתאכזב לפעמים. יתאכזב מעצמו, מהסביבה שלו, מחוסר שיתוף הפעולה של בת הזוג או הילדים, מהבוס, מהעולם. הוא יתאכזב ויכאב ויבין מה הוא רוצה לשנות וימשיך לחתור לעבר הציפיות הגבוהות, לעבר חיים מספקים עם מערכות יחסים עמוקות ובטוחות.
