"הוא לא חייב לי כלום" – השקר הזוגי החדש

"הוא לא חייב לי" זה הנרטיב הזוגי החדש. לא רק זוגי, גם ההורים לא חייבים לי כלום וגם החברה והשכן.

אם עד עכשיו חשבתי שיש לי מחלוקת מקצועית עם הנרטיב הזה, היום אני מבינה שזה הרבה יותר מזה. אג'נדת "הוא לא חייב לי" היא חלק מתהליך ההתפרקות הלא בריא שהעולם עובר. יש התפרקות בריאה של היררכיות ישנות, של הקטנת העצמי והקרבתו על מזבח הכלל, אבל היא לוקחת איתה גם את היסודות הבריאים והפשוטים. נגיד – מחויבות לבן זוג, לילדים, להורים ולחברה.

אהבה משמעותה "אני חייבת לך". אני חייבת לבן הזוג שלי ולילדים שלי את האהבה שלי, את העבודה שלי על עצמי להיות יותר פתוחה ומכילה, להתאמץ להבין אותם ולהיענות להם, לווסת את עצמי, לתקשר את הצרכים שלי ועוד. אם בן הזוג שלי אוהב אותי הוא חייב לי את אותם דברים בדיוק. הוא גם רוצה לתת לי את זה, למרות שאולי הוא כל כך מפחד מזה שנראה כאילו הוא לא רוצה.

אז למה אומרים לנו כל הזמן שבן הזוג או בת הזוג לא חייבים לי כלום?

זה יושב על ההנחה שככל שננמיך ציפיות נתאכזב פחות. זאת הנחה נכונה אבל היא טומנת בתוכה את המחשבה שאכזבה היא מסוכנת לנו ושעדיף להסתפק בחיים פחות מרגשים כדי לא להיפגע. נכון שאם אצפה כל הזמן מבן הזוג שלי אני אתאכזב הרבה, אבל אם אקשיב לציפיות שלי ואבין מה הבקשה העמוקה שלי מתחת להן אוכל לבקש ממנו את מה שאני באמת זקוקה לו. 

אני רוצה לספר לך על מערכת מופלאה שהמח שלנו מחווט אליה.

בני אדם מחווטים מוחית להיענות לפגיעות ולטפל בבקשות הלב של אהוביהם. זה קורה באמצעות מערכת ה-caregiving שמתפתחת במוחנו בגיל צעיר מאד. כל אדם ששומע תינוק מסתובב לחפש אותו, נכון? זהו בדיוק החיווט להיענות לפגיעות. עכשיו תדמיינו את בן הזוג מבקש מכם להכין לו קפה, ומיד תרגישו שלא בא לכם, כמו סירוב אוטומטי שקופץ מול הבקשה הזו. אז איך זה מסתדר?

יש לנו עוד מערכת מאד הישרדותית – אנחנו מחווטים להגן על הטריטוריה שלנו, ולכן לבקשות טכניות שעלולות לקחת מאיתנו אנרגיה, כסף או זמן כמו "בא לך להכין לי קפה?" אנחנו מסרבים באופן אוטומטי (גם אם רק בלב). כשאני מדברת על להיות חייבים לבן הזוג אני לא מדברת על עניינים טכניים, אלא על היענות לבקשות עומק.

ש לי גם מחויבות לדאוג לילדים שלי לבית מסודר ואוכל אבל זה הרבה יותר קל מלדאוג להתפתחות הרגשית שלהם, ואומרת לכם את זה אישה שסדר ובישולים לא באים לה בקלות בכלל. אנחנו לא מדברים פה על עניינים טכניים, למרות שמתחת לכל עניין טכני יושב משהו עמוק יותר. אם בן הזוג שלי מבקש ממני לשטוף כלים – האם אני חייבת לעשות את זה? ברור שלא. אבל אני חייבת להבין מה חשוב לו עכשיו ולספר לו מה חשוב לי או כואב לי עכשיו.

עולם שבו אף אחד לא חייב לי הוא עולם שהתייאש מאהבה. עולם שבו אג'נדת "לא חייב לי" מנרמלת את הפצעים והפחדים שלנו הוא עולם שיוצר פירוד ובדידות וכל מה שהורג אנשים בעשור האחרון. זה עולם בו זוגות חיים יחד ואפילו נהנים יחד אבל כל אחד שומר את הלב שלו לעצמו. זה מתחיל מהפחד להיפגע וממשיך למרחק רגשי עצוב וכואב. זה מתחיל מהפחד להיות נוכחת וממשיך לחברה בה כל תופעה הופכת להאשמה, ואין לקיחת אחריות אישית או ערכים ואין כיוון ואין לנו לאן להוביל את ילדינו.